ואלה מאוו היא אחת מאחוזות היין ההיסטוריות של עמק הדואורו בפרט ופורטוגל בכלל. בשנת ,1877 היא הייתה אחת מרכישותיה האחרונות של דונה אנטוניה אלדייד פריירה, אחת השנים החשובות בהיסטוריה של היין הפורטגלי, שהשפיעה עמוקות על מעמדם של יינות עמק הדואורו. לאחר רכישת השטח העצום בדואורו העליון, 3000 דונם בסמוך לגבול הספרדי, נטעה דונה אנטוניה 900 דונם של כרמים ו400- דונם של עצי זית, והקימה במקום יקב לייצור יין. במשך עשרות שנים שימש היין שיוצר מכרמי ואלה-מאוו לייצורו של בארקה וליה, היין האדום היבש המשמעותי הראשון שיוצר לראשונה ב1952- באזור שבו התמקדו אז בהפקתם של יינות פורט מחוזקים בלבד. ואלה-מאוו נשאר במשך כל השנים בידיים משפחתיות ונמצא היום בבעלותו של פרנסיסקו אולאזאבל, דור רביעי לדונה אנטוניה. בשנת ,1998 לאחר שסיים תקופה כנשיא החברה שהחזיקה בכל נכסי המשפחה, הוא החליט לצאת לדרך עצמאית שבמסגרתה יהפוך את ואלה-מאוו ליקב עצמאי שייצר יינות מענביו תלת תווית שתישא את שמו. לצורך העניין, שיפץ פרנסיסקו את מבנה היקב ההיסטורי והפך אותו לאחד מהיפים שביקבי הדואורו. כמו כן, נעשתה השקעה עצומה בכרמי האחוזה, שנטועים בעיקר על אדמות צפחה, גרניט וחצץ, במטרה לקבל מהם את איכות הפרי הגבוהה ביותר. על-מנת לשמר את עתידו של היקב כנכס משפחתי, צירף אליו פרנסיסקו לעשייה את בנו, שנושא אף הוא את השם פרנסיסקו אך מוכר יותר בכינויו שיטו )Xito )ומשמש היום כיינן בפועל של היקב. בכרמים, שמטופלים בצורה אורגנית, נטועים היום זנים מקומיים בלבד: ראביגאטו וארינטו מהווים את נתח הזנים הלבנים, בעוד באדומים החלקות נטועות בטוריגה נאסיונאל, טינטה רוריז, טוריגה פראנקה, טינטה אמרלה וטינטה בארוקה. בין לבין, היקב מנהל גם חלקה ניסיונית של זנים עתיקים שאיבדו את חשיבותם עם השנים וכמעט שנעלמו מהנוף: טינטה דה באיראדה, טינטה פרנסיסקה, קורניפסטו ורופטה. היין הראשון תחת השם ואלה-מאוו הופק בשנת ,1999 ומאז הפך היקב לאחד מנושאי הבשורה החדשה של יינות הדואורו היבשים, וקברניטיו נמנים על חבורת ה-Boys Douro, ששמה לה למטרה להעלות את ערכם ואיכותם של יינות האזור. אם אתם במקרה מזדמנים לפורטו, ביקור ביקב יהיה חוויה שכנראה לא תשכחו.